תרדמת בכף היד

תרדמת באצבעות
 
מבנה כף היד: המבנה הגרמי של כף היד מתחלק ל-3 איזורים: שורש כף היד (המורכב מ-8 עצמות קטנות במבנה ייחודי המאפשר תנועות מורכבות), עצמות המסרק והאצבעות. כל אצבע מורכבת מ-3 גלילים, למעט האצבע הראשונה, האגודל, המורכבת משני גלילים בלבד. המבנה המרחבי של עצמות שורש כף היד יוצר מעין תעלה בבסיס כף היד, התעלה הקרפאלית (Carpal Tunnel) דרכה עוברים חלק מהגידים המכופפים את האצבעות ועצב מרכזי (העצב המדיאני) האחראי על עצבוב חלקים מסויימים בכף היד (הן עצבוב תחושתי והן עצבוב תנועתי). עצבים נוספים האחראים על עצבוב כף היד הם העצב האולנארי והעצב הרדיאלי

לחץ על עצבים. כאשר עצב נתון בלחץ, נפגעת אספקת הדם שלו וכתוצאה מכך נפגע תפקודו. פגעה בתפקוד עצב עשויה להתבטא בהפרעות תחושתיות, כגון נימול ואיבוד תחושה ואף בהפרעות מוטוריות כגון חולשת שרירים. כל אחד משלושת העצבים המוזכרים עלול להילחץ במקומות המועדים לכך לאורך מסלולו. לחץ על כל אחר מהם יתבטא בירידה תחושתית באיזור שונה של כף היד.
סימני התסמונת: כאמור, לחץ על כל אחד מהעצבים גורם לתחושת נימול ולעיתים אף לכאבים וחולשה במיקום שונה בכף היד. כך למשל לחץ על העצב המדיאני (הנפוץ ביותר) יגרול לנימול וירידה תחושתית ב-3 וחצי אצבעות (אגודל, אצבע אמה וחצי מהקמיצה). לחץ על העצב האולנארי יגרום לנימול באצבע וחצי (זרת וחצי מהקמיצה). לחץ על העצב הרדיאלי יגרום לתופעה דומה בגב היד. לעיתים תנוחה מסויימת של כף היד מעוררת את התופעה (דוגמה לכך היא עבודה מרובה עם עכבר של מחשב הגורמת לכאבים בפיזור העצב המדיאני). מלבד לתחושת הנימול לעיתים מדווחים החולים על ירידה בכוח ביד עד כדי שמיטת חפצים.
סיבות: סיבה אפשרית ללחץ על העצבים היא מבנה אנטומי ייחודי (למשל מבנה צר של התעלה הקרפאלית). כמו כן, התרחבות רקמות רכות (למשל כתוצאה מדלקת) או הופעת זיזים בעצמות במקומות בהם המבנה האנטומי הינו צר עשויה לגרום ללחץ על עצבים. לרוב מדובר בשילוב של מבנה אנטומי, התרחבות הרקמות הרכות ותנוחות מסויימות המחמירות את התסמונת.
אבחנה: לרוב החשד ללחץ על העצב (דוגמת תסמונת התעלה הקרפאלית) מתעורר מסיפור התלונות. בדיקה גופנית במהלכה תנוחה מסויימת של כף היד מעוררת נימול או כאב עשויה להועיל באבחנה.
בדיקה הנמצאת בשימוש נרחב לאישוש תסמונת הלחץ היא בדיקת הולכה עצבית (EMG). במהלך בדיקה זו ניתן אות חשמלי באמצעות אלקטרודה חשמלית בחלקו המקורב של העצב. האות נקרא בחלקו המרוחק על ידי אלקטרודה נוספת. מכשור מיוחד מזהה ומודד את עוצמת האות ובכך יכול לאבחן בעיה בהולכת העצב ותפקודו. לעיתים נדירות יש צורך בבדיקות הדמיה כגון MRI או בדיקת על-קול (אולטרה-סאונד) על מנת להדגים את מהלך העצב ולאתר את הבעיה.
טיפול: סדים להגבלת התנועה, טיפולי פיזיותרפיה וטיפול בתרופות נוגדות דלקת, כל אלו עשויים להוריד מן הלחץ על העצב ובכך לצמצם את התופעות.
ניתוח: מטרתו של טיפול ניתוחי בתסמונות אלו היא שחרור הלחץ על העצב. לכל אחד מהעצבים המוזכרים ישנן נקודות לחץ אופייניות.

בתסמונת התעלה הקרפאלית מבצעים חתך עורי אורכי באמצע שורש כף היד. דרך החתך ניתן לחתוך אחת מהרצועות התוחמות את התעלה הקרפאלית ובכך משחררים את העצב.
בתסמונת התעלה הקוביטאלית (לחץ על העצב האולנארי) מבוצע שחרור של העצב מתעלה צרה בחלקו האחורי-אמצעי של המרפק. לרוב מועבר העצב לחלקו הקדמי של המרפק.